החלטה בתיק בר"ע 42987-03-12

1.      לפנינו בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בירושלים (השופט אייל אברהמי; ב"ל 27860-09-10) מיום 18.2.12, בה נדחתה בקשת המבקש לביטול פסק הדין ולהמשך הדיון בהחלטת ועדה הרפואית לעררים (ילד נכה) מיום 3.3.10.

         הרקע לבקשה

2.      המבקש הגיש לבית הדין האזורי בירושלים ערעור על החלטת ועדה הרפואית לעררים לילד נכה מיום 3.3.10, בו השיג על קביעת הועדה לפיה בנו הנכה זקוק להשגחה מתמדת ולא לנוכחות מתמדת. 

3.      במקביל להגשת הערעור, פנה המבקש למוסד לביטוח לאומי (להלן- המוסד) בתביעה להחיל את תקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), תש"ע- 2010 (להלן - התקנות החדשות) על בנו. בקשת המבקש התקבלה ובהתאם לכך, הוא זומן בחודש אוקטובר 2010 לועדה מדרג ראשון. ביום 23.11.10 קבעה הוועדה שהמבקש אינו זקוק לנוכחות מתמדת אלא להשגחה מתמדת. המבקש הגיש ערעור על החלטה זו. ועדה רפואית לעררים מיום 13.7.11 טרם סיימה הדיון בענייננו של המבקש, שכן פנתה בבקשה לקבלת חוות דעת פסיכולוג.

4.      ביום 21.9.11 התקיימה ישיבת קדם ערעור בפני רשם בית הדין האזורי בירושלים (הרשם כאמל אבו קאעוד). במהלך הדיון הודיע בא כוח המבקש כי הועדה הרפואית לעררים קבעה, בדיון שהתקיים ביום 3.3.10, שהקטין זקוק להשגחה מתמדת, שנה מיום הגשת התביעה, עד לחודש מרץ 2012 וכי הערר התקבל. בנסיבות אלה, המבקש הלין על יישום החלטת הוועדה בדבר שיעור הגמלה ומועד תשלומה ולא על שיעור הנכות. כמו כן, הוסכם בין הצדדים כי הערעור הוגש בטעות כנגד החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 3.3.10 וכי הערעור אמור להיות כנגד החלטת פקיד התביעות אשר טעה בזכאות לקצבה וקבע גימלה בשיעור % 75 בלבד.

5.      ביום 1.11.11 הודיע המוסד לבית הדין האזורי כי הועדה הרפואית לעררים מיום 13.7.11 לא סיימה את הדיון בפניה ועל כן הערעור הוגש טרם זמנו. עוד ציין המוסד כי הודעה זו נמסרה לבא כוח המבקש שהסכים למתן פסק דין. לאור זאת, התבקש בית הדין לתת תוקף של פסק דין להודעתה זו, לפיה עניינו של המבקש יוחזר לסיום הליך בפני הועדה הרפואית לעררים מיום 13.7.11.

6.      בית הדין האזורי, בפסק דין מיום 2.11.11, הורה בהסכמת הצדדים על החזרת עניינו של המבקש לועדה הרפואית לעררים לסיום ההליכים וכן על ביטול הדיון הקבוע ליום 21.11.11.

7.      ביום 7.11.11 הודיע המבקש כי יש לקיים הדיון הקבוע ליום 21.11.11. לטענתו, שעה שהועדה הרפואית לעררים, בהחלטה מיום 3.3.10, קיבלה את הערר ואישרה לילד הנכה נכות בשיעור 100%, היה על פקיד התביעות ליישם את החלטת הוועדה בהתאם ולא לשלם לילד גמלה באופן חלקי, בשיעור של 75%.

8.      ביום 28.11.11, במהלך הדיון בערעור בבית הדין האזורי, טען בא כוח המבקש כי התביעה הוגשה כנגד החלטת פקיד התביעות בדבר יישום מסקנות הוועדה מיום 3.3.10 לעניין גמלת ילד נכה. לטענתו, פקיד התביעות הורה על תשלום חלקי של גמלת ילד נכה, בשיעור של 75% בלבד, וכן עד ליום 1.3.12. זאת שעה שהוועדה קבעה זכאות עד לחודש נובמבר 2012. בסוף הדיון, לאור הודעת אשת המבקש כי הערר לועדה הרפואית לעררים הוגש בטעות ועל כן יש למחוק אותו, התבקש המוסד להודיע מהי עמדתו, הן לגבי שיעור הגמלה והן לגבי מועד תשלומים.

9.      ביום 5.12.11 הודיע בא כוח המבקש, כי לאור שיחה שהתקיימה בינו לבין עו"ד מהלשכה המשפטית של הביטוח הלאומי בה הובהר כי לא חלה טעות בהחלטת פקיד התביעות והיא תואמת את החלטת הועדה הרפואית לעררים לעניין גמלת ילד נכה מיום 3.3.10, חוזר הערעור להיות כפי שהוגש במקור כנגד החלטת הועדה מיום 3.3.10.

10.    ביום 16.1.12 הודיע המוסד כי לאור נסיבות העניין, הסעד המקסימלי שהמבקש יכול לקבל בערעור על הועדה הרפואית לעררים, הוא החזרת הדיון לוועדה, סעד שכבר קויים ונמצא בעיצומו. אי לכך הציע המוסד שהמבקש ימחק את הערעור והתיק יוחזר לסיום הליכי הועדה הרפואית לעררים מיום 13.7.11.

11.    בית הדין האזורי, בהחלטה מיום 18.2.12, דחה את בקשת המבקש לביטול פסק הדין מיום 2.11.11. בקשר לכך נקבע כי אין מקום לביטול פסק הדין ולהמשך הדיון בהחלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 3.3.10, כאשר יש החלטות של ועדות מאוחרות לה, וכאשר עניינו של המבקש נמצא בבדיקה אצל המוסד.

12.    ההחלטה מושא הבקשה ניתנה, כאמור, ביום 18.2.12 והומצאה לבא כוח המבקש ביום 21.2.12, כך שהמועד להגשת בקשת רשות הערעור היה יום 7.3.12. בקשת רשות ערעור הוגשה ביום 20.3.12.

13.    בעקבות החלטת בית דין זה מיום 26.3.12, לפיה בהתאם לתקנות בית הדין לעבודה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בתוך חמישה עשר ימים, הוגשה ביום 28.3.12 בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.

         טענות הצדדים

14.    בבקשה טען המבקש כי בקשת רשות ערעור הוגשה במועד בפרק הזמן הנדרש לפי החוק. לטענתו, החלטת בית הדין האזורי ניתנה בהנחה שהדיון הסתיים וכי פסק הדין מיום 2.11.11 ניתן בהסכמת הצדדים. אולם, התיק לא נסגר ובעקבות דיון לגופו של עניין ביום 28.11.11 ותגובת הצדדים, לא היה נכון ליתן החלטה המסיימת את הדיון.   

יצויין כי ביום 29.4.12 הודיע בא כוח המבקש לבית דין זה, כי תשלום הגימלה הופסק החל מחודש מרץ 2012 ועדיין לא ניתנה החלטת הועדה הרפואית.

15.    המוסד התנגד לבקשה וטען כי המבקש לא נימק או הסביר את הסיבה לאיחור בהגשת בקשת רשות ערעור ומכל מקום טענותיו אינן עולות לכדי "טעם מיוחד" להארכת מועד. עוד טען המוסד כי המבקש לא הראה כל סיבה שלא הייתה בשליטתו, אשר מנעה ממנו להגיש את בקשת רשות ערעור במועד.לטענתו, העובדה שהמבקש ניהל הליך לביטול פסק הדין, אין בה כדי להוות טעם מיוחד להארכת מועד. לטענתו, אין בטעות של ניהול הליכי סרק מיותרים בפני ערכאות שגויות, בפרט כשמדובר במבקש שהיה מיוצג, בכדי להצדיק את הגשת ערעור שלא במועדו ולעצור את מרוץ הזמן. המוסד הוסיף וטען כי גם לגופו של עניין, סיכויה של בקשת רשות הערעור להתקבל קלושים. בקשר לכך נטען כי בית הדין האזורי נימק החלטתו בכך שעניינו של המבקש נדון בפני ועדה רפואית לעררים ועדיין תלוי ועומד. לטענתו, אין כל טעם בניהול ההליך, כיוון שהשאלה נשוא התיק נבחנת במסלול של הוועדות ומשהסעד המבוקש, לרבות קביעת מועד תחילת הנכות, נתון לסמכות הוועדה וממילא שמורה למבקש הזכות להגיש ערעור על החלטתה הסופית לכשתינתן.  

         דיון והכרעה